חרדה חברתית ובדידות
מצבים של חרדה חברתית הופכים בימינו לשכיחים יותר מבעבר. הרשתות החברתיות, לצד הנטייה לאינדיודואליות המשתרשת בחברה, הופכים קשרים בין אישיים לדלילים ופחות משמעותיים מבעבר. המיומנויות החברתיות נפגעות ומשתרשת "עצלות רגשית", שמשמעותה פחות ניסיון להיות בקשר.
לעיתים הבדידות היא תוצאה של אירוע פוסט טראומתי משתק, או התמודדות רבת שנים עם בעיה כרונית.
בני נוער ומבוגרים החווים סגירות, ריקנות ושממון גוררים אחריהם, לא אחת, קשיים בלימודים, קשיים תעסוקתיים, בעיות בדימוי עצמי ומימוש הסתגרות ולעיתים גם קושי לצאת מהבית.
חלק ממקרי ההתנתקות והבידוד גוררים אחריהם שימוש פוגעני בסמים, באלכוהול ופגיעה עצמית. לתהליכים אלה מתלווים קשיים משפחתיים המחייבים התייחסות.
כדי לסייע בפתרון מצבים אלה, אני פועל במישורים שונים תוך ניסיון לצאת ולחשוב מחוץ לקופסא. מפגשים עם המשפחה הקרובה ופנייה לגורמים נוספים שבכוחם לסייע - יעוץ תעסוקתי, גיוס מלווה והתייעצות פסיכאטרית. הטיפול מושתת על בניית תהליך טיפולי משותף, עם דגש על הנעה קדימה ודחיפה התחלתית, שימוש בכלים מעולמות תוכן מגוונים, תוך שימת דגש על הגדרת מטרות ויעדים ברורים ומוסכמים, לצד הבנה והכלה של הכאב העמוק בו שרוי המטופל.
הטיפול בדידות
הטיפול בבדידות הוא אתגר מורכב. היכולת להיות לבד היא חיונית. היא מאפשרת קשר שיש בו מרחק וקירבה במינונים מספקים. היכולת להיות לבד היא אתגר משמעותי שמושג בבגרות אחרי שרשרת של התנסויות, הכלה ואיתגור מספיק מצד ההורים ולאורך השנים. לאחר שאתגר זה מושג הפרט בשל יותר להיות ביחד.
אלא שמי שמעדיף את הבדידות המוחלטת פשוט התייאש מהאפשרות שימצא קשר. במידה ומדובר בייאוש אקטיבי הוא מוביל לתחשות דיכאון וערך נמוך. במידה ויש כבר השלמה והתנהלות כרונית הרי שהדפוס כבר הוטמע. קשה להתמודד עמו בחדר הטיפול - קשה אך אפשרי.
הטיפול מתמודד עם עמדה פרשנית לאירוע מסויים ועם יכולת ההכלה וההתמקמות מול החוויה הרגשית שנוצרה. צריך לזכור שכולנו עוברים דרך חוויות של בדידות, אנחנו מתעצמים או נסוגים ובנקודות שונות בחיינו החוויות נחוות בצורה אחרת. בתפיסתי המקצועית אני מנסה להשתמש ולאמץ את הגמישות, האופטימיות והחתירה ליצירת קשר וחיבור אנושי גם היכן שקשה.
הרצון לאהוב ולהיות נאהב מוביל אותנו לאורך החיים והוא מרכזי לקיום, יצירת התנועה והעניין בחיים. יש שמבקשים להתאהב, יש ששקועים במשאלות נרקיסיסטיות ורוצים להרגיש את כוחם על האחר ויש שמבקשים להשקוע בהנאות מיניות. יש שחוששים מפעולה ומפנטזים ויש כאלה שמסתגרים אט אט בתוך עצמם ועם הזמן מפסיקים גם לפנטז ומשלימים עם המצב בכאב או בהדחקה.
העולם המודרני מקשה עוד יותר על מי שמתקשה ביצירת קשרים בינאישיים. מאחר והוא מציע חלופה זמינה בדמות המחשב והרשתות החברתיות. התוצאה היא צמצום האינטראקציות החברתיות, בדידות וההתנתקות כשהקשירים החברתיים מצטמצמים למרחבים הווירטואליים שמתרחשים ללא קהל ובדיסקרטיות. הדרך מכאן לחרדה חברתית ודכאון קצרה.
השאלה היא מה אפשר לעשות כדי להתמודד עם הקושי, איך לאמן את מקום הפחד והחרדה, לייצר מקום מווסת מול סיטואציות מורכבות אלה? אני סבור שלנוכח המורכבות הרבה ליווי וטיפול מקצועי יכולים להתוות את הדרך.