התמודדות עם חשיבה טורדנית בטיפול ממוקד

אני לא מצליח להפסיק לחשוב על עניין מסויים, זה חוזר ועולה לי כל הזמן במחשבתי. למה לא עשיתי, הייתי צריך להיות שם ולא הייתי, התעצלתי, נכשלתי, לא הייתי במיטבי, תמיד זה קורה לי, עוד ועוד... רגשות של אשמה, האשמה, כעס וכאב, שעלולים, במשך זמן ממושך ובזמנים שאני לא רוצה בכך, לצוץ ולעלות שוב ושוב.

יש הופעה של מחשבה, שצוברת תאוצה במצבים שונים. המחשבה האובססיבית הזאת, משתלטת על כל חלקה טובה ואינה נותנת מנוח. בהינתן גירוי מסויים, המחול הזה מתחיל שוב וזה נהייה יותר ויותר קשה עבורי. בהדרגה מופיע גם פחד מעצם הופעת התהליך ההרסני הזה, ויש ניסיון לפתח טכניקות התמודדות עם התופעה המתפשטת.

למעשה, מדובר בדפוס אנושי שכיח ואדפטיבי, שלעיתים, יוצא מכלל שליטה. הרי אנחנו אמורים לחשוב על מה שקשה לנו ולנסות למצוא לו פתרון. כאשר יש קושי שמופיע במחשבה ומוגדר ככזה, הוא מופיע שוב ושוב עד שנמצא לו פתרון. אולם

כאשר דפוס המחשבה אינו יעיל זה מתפתח להיות כמו גירוד בפצע, או שפשוף בלתי נלאה של העור לאחר עקיצה. בעצם מתפתח פצע גדול יוותר והנזק של העקיצה רק הולך וגובר בכל פעם שאנחנו מתפתים לגעת בה.

כמטפל אני סבור שיש להתייחס לבעיה בשני אופנים:

ראשית, יש להתייחס לשורש הבעיה. לא ניתן, ולא רצוי, להתעלם ממקור הבעיה.  המטפל צריך להתייחס לנושא שיצר את הבעיה ולא לפטור את העניין כמחשבה טורדנית גרידא. באמצעות המטפל, שהוא איש מקצוע אובייקטיבי, ניתן לווסת ולחשוב מה עשוי להיות טיפול יעיל בבעיה. רצוי להתמקד בשורש הבעיה באופן מדוייק, אחר וקצר. אני מציע להשתמש בטכניקות ממוקדות שמופעלות על ידי בתוך הקליניקה, למשל, כלים המתמודדים עם טראומה וקושי כמו emdr, cbt .

תפקידו של המטפל למנוע את הזליגה הלא רצונית לדפוסי המחשבה השליליים, לטעויות החשיבה ולבזבוז הזמן באופן לא יעיל.

 עניין נוסף הוא, שהמטופל, בעצם ההגעה לטיפול, יכול לשחרר משהו מהשליטה ולמסור אותה לאדם אחר, תוך יצירת אמון וקשר קרוב, וזה כשלעצמו מקל על דפוס החשיבה הטורדני והמעיק.  

שנית, יש לייצר שליטה וריסון של אופן המחשבה האובססיבי. זה מצריך הרבה אימון ויכולת שליטה, משמעת עצמית ומוטיבציה. כאן יש הרבה טכניקות טיפוליות שניתן להשתמש בהם בתוך הקליניקה ובתרגול עצמי לאחר למידתם במהלך הטיפול. בכדי להתמודד עם אופן החשיבה האובססיבי, אני מכוון לטכניקות מגוונות, שמותאמות באופן אישי למטופל. טכניקות מעולם הטיפול הקוגניטיבי- התנהגותי, כגון:  טכניקות מדיטטיביות, דמיון מודרך, ספורט, או פעילויות אחרות.

למדיטציה יש השפעה חיובית משמעותית, והיא עניין של אימון ותרגול, שבעצם לא מצריך הרבה זמן בתוך היום - יום ומחייב מוטיבציה וטכניקה (נרכשת), לא יותר.

לדוגמא, אירוע של כישלון בעבודה. עניין זה מייסר את המטופל בגלל אי שביעות רצון שלו או של המעסיק מהביצוע, מערכות יחסים מורכבות במקום העבודה (שמתפוצצות לו בפנים) ועוד. זה מפעיל אותו במחשבה וגורם לו לחזור לאירוע במחזוריות, שוב ושוב, מתוך ניסיון נואש ולא יעיל, לפתור את מה שקרה וגם להיערך להשלכות המדומיינות והמציאותיות של מה שאירע.

יש לציין, שבזמן החשיבה הלא יעילה והשלילית הזאת, המטופל משחרר הרבה לחץ ומתח, שהם בעלי השלכות גופניות ברורות ומזיקות, כמו עלייה של הורמוני סטרס (קורטיזול) שבכמויות גדולות הרסני לגוף (סכרת מסוג 2, השמנה, יתר לחץ דם, קשיי שינה ועוד).

הטיפול בקליניקה מציף הרבה רגשות ויש בו משום האצה והצפה של מה שלא פשוט. הרעיון הוא, התרה של הכאב שעומד בבסיס החשיבה ואז כמו פקק שמשתחרר, החשיבה חוזרת לעצמה ולא נעצרת על עניין אחד באופן בלתי יעיל ומזיק.

את הכלים הממוקדים הללו אני מציע לשלב בחשיבה דינמית ופתוחה, שמתמודדת עם הקושי האנושי במבט על, ובוחנת בראייה רחבה את אישיותו וניסיונו של המטופל.

כל אלה מותנים, כמובן, בזמן, ביכולת ובנכונות של המטופל לפעולה (בתוך הטיפול ולאחריו).