​הטיפול בהפרעת דחק פוסט טראומתית משלב טיפול פסיכותרפויתי ופסיכיאטרי. ישנן גישות רבות ושונות לטיפול וכדאי לבחור את המתאים ביותר: טיפול בחשיפה CBT (מאפשר למטופלים להתמודד עם המחשבות והמצבים השונים שגורמים להם לתחשות פחד וחרדה במטרה להפחיתם), חוויה סומאטית (שימוש בתחושת הגוף בטיפול בטראומה), תרפיה ממוקדת גוף, הרפיה, EMDR, ניהול כעסים, טיפול פסיכודינמי ועוד.

פוסט טראומה מופיע באופן מאוד סוביקטיבי, לאחר אירוע קשה. כמו לחימה, פגיעה מינית, פגיעה פיסית או התעללות רגשית.

​

מרכיבי הפעולה בטווח הבינוני והארוך

• הכרה וזיהוי

• שיתוף ראשוני

• חשיפת המוקד הטראומתי בתוך הקליניקה באופן  הדרגתי ומאפשר וחזרה עליו מספר פעמים לאורך הטיפול.

• הבנה האם והיכן האדם נפגש כבר בעברו ברכיבים דומים של הפגיעה.

• עידוד לפעולה בהדרגה ובתיאום אחרי שמאתרים את ההימנעויות השונות.

• שיתוף אחרים משמעותיים וחיוביים ולעיתים קרובות תמיכה טיפולית גם בהם.

 

חווית מסך שחור

​ברגע של תגובה קשה ואוטומטית רבים יאמרו שחוו חוויה של "מסך שחור".  סוג של התנתקות ופעולה אוטומטית שעלולה להיות אלימה או של היעלמות. מה שצריך לעשות מול ההתנתקות זה ניסיון לקרקוע, ליצור תחושה בגוף שמחזירה איפוס. אפשר ורצוי  ליצור קשר עם אדם קרוב, לא בהכרח עם תיאור של מה שקורה. רוב האנשים לא ידעו להגיב נכון ואולי יגרמו ללחץ נוסף. מה שנדרש זה רק דיבור כדי לייצר  חיבור למה שמוכר וידוע.

​

​

​